עזבון המנוח בסיל ואח' נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת"ד

החלטה בשאלת החבות

תביעת עיזבון לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "חוק הפיצויים"].

רקע ועובדות שאינן במחלוקת

1. ביום 20.2.00 בשעה 14.00 או בסמוך לה, הלך מיכאל בסיל ז"ל, אז כבן 54 [להלן – "המנוח"] ברח' הר ציון שבאזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב נפל על הכביש ונחבל בראשו.

2. שוטר סיור רס"ל כהן הגיע במהלך סיור שגרתי למקום וכפי שמסר בהודעתו לבוחן התנועה רס"ל מזל, הבחין במנוח שוכב על הכביש "כשיורד לו דם מהראש" וסביבו שוטרים. השוטרים שלא נכחו בעת האירוע סיפרו לו ששמעו מאזרחים כי המנוח נפגע ככל הנראה מטרנזיט בצבע כחול [להלן – "התאונה"]. רס"ל כהן לא הצליח לאתר עדים לתאונה.

3. בשלב זה הגיע למקום שוטר נוסף, רס"מ בושרי. ואלו דבריו כפי שנמסרו בהודעתו מהשעה 14.50 לבוחן התנועה:

"היום בשעה 14.15 לערך במהלך פעילות יזומה ... פנה אלי רוכב אופנוע צעיר ואמר לי יותר נכון תיאר לי בכללי ואמר לי שהייתה תאונה עם רכב טרנזיט כחול שנסע לכיוון דרום לכיוון תל כביר ופגע בהולך רגל בחלק האחורי של הרכב. וכנראה שהנהג לא שם לב שהוא פגע בהולך רגל, ונראה שהולך הרגל אשם מאחר והוא נפל לו על הגלגל האחורי, שאלתי אם ראה את מס' הרכב והוא אמר שלא והוא נסע ......אין לי שום פרטים מזהים של הרוכב וגם לא את מס' הקטנוע".

[להלן – "הרכב" ו – "רוכב הקטנוע", י.ה.].

4. התובע פונה באמבולנס לבית החולים איכילוב, כשהוא מחוסר הכרה, מונשם ועם סטיית מבט שמאלה. בחדר המיון נבדק המנוח על ידי נוירוכירורג ונערכו לו צילומי CT מוח. כל אלה העלו כי המנוח סובל מדימומים תוך מוחיים ומנזק מוחי מפושט ואין מקום להתערבות כירורגית.

5. המנוח נאבק על חייו בבית החולים עד שנפטר כעבור 7 ימים.

6. גופת המנוח נשלחה לנתיחה במרכז הלאומי לרפואה משפטית. בחוות דעתו, קבע הפתולוג ד"ר לוי כי המנוח סבל ממיימת, משחמת הכבד, מצהבת נגיפית מסוג C ומגידול ממאיר קיבתי עם גרורות בכבד ובצפק [להלן – "מצב קודם"]. אשר לסיבת המוות כתב כך :

".... מותו נגרם מנזקים חמורים במוח בעקבות חבלה קהה בראש, קרוב לודאי בלתי ישירה [נפילה] .... לא נמצאו חבלות המתיישבות עם פגיעת רכב [אם כי לא ניתן לשלול אפשרות שהרכב פגע קלות בהולך רגל וגרם לנפילתו מבלי להותיר סימני פגיעה]."

7. ביום 18.2.07, על סף התיישנותה, הוגשה התביעה שלפניי. לטענת התובעים נפגע המנוח בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק ומאחר ש"הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע" [כאמור בסעיף 12 [1] לחוק] – חובת הפיצוי על קרנית. קרנית התגוננה והכחישה את חבותה. לטענתה לא נפגע המנוח כלל בתאונת דרכים ולחלופין אין קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין נזקיו ופטירתו.

8. לאור המחלוקות מיניתי את פרופ' ירניצקי כמומחה בית המשפט בתחום הנוירולוגי [להלן – "המומחה"]. לצורך החלטה זו, התבקש המומחה לבחון האם החבלות שנמצאו בגופו של המנוח מתיישבות עם האפשרות של פגיעת רכב והאם חבלות אלה הביאו עליו את מותו.

9. המומחה קבע כי לקראת מותו סבל המנוח מ – 3 בעיות פעילות: חבלת הראש, הגידול הקיבתי הממאיר ושחמת הכבד. השתיים האחרונות, שהנן בגדר מצב קודם, אכן היו מחישות את קיצו של המנוח אך לא הן שגרמו לכך במקרה זה.

המומחה מצא כי חבלת הראש הייתה קשה, זאת על יסוד שלל נתונים: חוסר הכרה מתמשך מעת התאונה, ציון "גלזגו" נמוך מאוד וסימנים שהעידו כבר בשטח על הפרעה בתפקוד גזע המוח. הוא הטעים כי שיעורי התמותה החריפה מחבלות ראש מסוג זה עומדים על 50%. מסקנתו היא כי חבלת הראש היא הסיבה המיידית למותו של המנוח.

10. ב"כ קרנית שאל את המומחה האם ייתכן כי ממצא של DAI שנמצא אצל המנוח – נגרם עקב נפילה רגילה, שאינה תאונתית, למשל עקב מצבו הרפואי הקודם. המומחה השיב כי ממצא זה נגרם כאשר עוצמת הנפילה משמעותית. לדעתו, בעת נפילה תאונתית, למשל כתוצאה ממגע עם רכב, פועלים שני סוגי כוחות: כוח הכבידה והתאוצה מפעולתו [הפועל גם בתאונה רגילה] ובנוסף התאוצה הנגרמת עקב המכה של הרכב. לאור אלה, סביר יותר שהממצא נגרם עקב נפילה תאונתית מאשר עקב מצב קודם. עוד השיב המומחה כי סביר בעיניו שבעת הנפילה נחבל המנוח במצח מימין, והזעזוע שנגרם עקב כך הביא לשינויים המוחיים שנצפו.

11. ב"כ קרנית שאל את המומחה האם ייתכן שנגרמה חבלה גופנית בתאונה [שבעקבותיה נפל המנוח ונחבל בראשו] מבלי שיהיו לכך סימנים בנתיחה. תשובת המומחה הייתה כי אין הדבר כלול בתחום התמחותו וכי יש להפנות את השאלה לפתולוג.

12. לאחר הדברים האלה ובהיעדר פשרה, הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות: האחת, לפצל את הדיון ולדון תחילה בשאלת החבות. והשנייה, לסכם על יסוד הראיות שבידיהם לרבות חוות הדעת והודעות השוטרים ללא צורך בחקירה. וכך עשו.

המחלוקות וטענות הצדדים